קרה לכם פעם שניסיתם להחליף משחקים או קלפים עם חברים, ופתאום גיליתם שלצד אחד יש יותר ולכן אי אפשר להחליף הכל שווה בשווה? משהו דומה קרה כשהתורה ציוותה להחליף את הבכורות של בני ישראל בלוויים. כשספרו את כולם, גילו שיש פער: היו מאתיים ושבעים ושלושה בכורות יותר ממספר הלוויים שיכלו להחליף אותם.
התורה קוראת לבכורות האלה וְאֵת פְּדוּיֵי, כלומר בכורות שעדיין צריכים לפדות את עצמם ולשלם כסף כדי להשתחרר, כי לא נשאר לווי פנוי שיחליף אותם. ולמה הם היו צריכים לשלם בדיוק חמישה שקלים? הסכום הזה הוא לא מקרי והוא נשאר קבוע תמיד. הוא נועד לתקן טעות היסטורית עתיקה: מכירת יוסף. יוסף היה הבכור של רחל אמנו, והאחים שלו (וביניהם גם שבט לוי) מכרו אותו בסכום ששווה בדיוק לחמישה שקלים. התשלום הזה הוא סוג של כפרה ותיקון על אותו מעשה.
התורה קוראת לאותם הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם בכורות בשם הָעֹדְפִים. למה להשתמש דווקא במילה הזו? כדי שהם לא יתגאו. אותם בכורות שלא הוחלפו היו עלולים לחשוב בטעות שהם נשארו קדושים ומיוחדים יותר מכולם, ואולי אפילו לדרוש לעבוד במשכן במקום הלוויים. לכן התורה מזכירה להם שהם בסך הכל עודפים, ומבקשת מהם לתת את כסף הפדיון ישירות לאהרון הכהן. הנתינה הזו מזכירה להם להישאר ענווים ולכבד את התפקיד החשוב של הכהנים והלוויים.