במדבר, פרק ג׳, פסוק מ״ו

בחילופי התפקידים בין הבכורות ללוויים נותרו הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם בכורות ללא לווי שיחליף אותם. המילים וְאֵת פְּדוּיֵי מבהירות שאלו בכורות שעדיין צריכים להיפדות בכסף, והם נחשבים הָעֹדְפִים עַל־הַלְוִיִּם משום שהלוויים הנותרים היו בכורות בעצמם שאינם יכולים לפדות בכור אחר. בכורי הלוויים נזקקו לפדיון עצמי ככפרה סמלית על השתתפות השבט במכירת יוסף. התורה בחרה במילה הָעֹדְפִים כדי למנוע מאותם בכורות להתגאות ששמרו על קדושתם המקורית, ומדגישה בסוף הפסוק שחובת התשלום חלה אך ורק מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.