במדבר, פרק ג׳, פסוק מ״ז

כדי לשחרר מקדושתם את הבכורות הישראלים העודפים שלא נמצא להם לוי מחליף, ציווה ה' לערוך הגרלה שבעקבותיה נאמר למשה וְלָקַחְתָּ פדיון כספי מכל בכור שעלה בגורל. הסכום שנקבע, חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת, מבטא את הערך הסמלי של זכר שהגיע לגיל חודש, ודין זה נותר קבוע לדורות משום שלא ניתן לדעת אילו מהבכורות העתידיים הם צאצאי אלו שכבר נפדו. התשלום חייב להתבצע בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, מטבע שערכו עֶשְׂרִים גֵּרָה, והחזרה על המילה תִּקָּח מדגישה שהשימוש במטבע המדויק הוא תנאי הכרחי לחלות הפדיון. מעבר לערכו הכלכלי, סכום זה מהווה פיצוי סמלי על מכירת יוסף הבכור בשווי של שקל אחד, שכן יוסף נמשל לשור שקנס הגניבה עליו הוא פי חמישה.