במדבר, פרק ג׳, פסוק מ״ט

יצא לכם פעם לנסות להתחלף עם חברים במשהו, וגיליתם שהמספרים פשוט לא שווים ומישהו נשאר בחוץ? זה בדיוק מה שקרה כאן. ה' ציווה להחליף את כל הבכורים של בני ישראל בלויים, אבל נוצרה בעיה: היו מאתיים שבעים ושלושה בכורים יותר מאשר לויים. אז מה עושים עם הבכורים שנשארו בלי לוי שיחליף אותם? כדי לשחרר אותם מהקדושה המיוחדת שלהם, משה היה צריך לאסוף מהם כסף. אבל איך מחליטים בצורה הוגנת מי ישלם ומי יקבל לוי בחינם? משה ערך גורל מיוחד עם פתקים. מי שעלה בגורל שלוי יחליף אותו, לא שילם כלום. הכסף נלקח רק מֵאֵת הָעֹדְפִים, כלומר אך ורק מאותם בכורים שנשארו עודפים ולא היה לוי שיוכלו להתחלף איתו. הכסף הזה נקרא הַפִּדְיוֹם, שזה בעצם כסף הפדיון שנועד לשחרר אותם. ולמה המילה מסתיימת באות מם ולא באות נון כמו שאנחנו רגילים להגיד? מפני שהאות נון מסמלת בדרך כלל לשון נקבה, וכאן מדובר על פדיון של בנים זכרים בלבד. הבכורים ששילמו היו העודפים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם, כלומר הם אלה שנשארו אחרי ששאר בכורי ישראל כבר נפדו והתחלפו בהצלחה עם הלויים.