חשבתם פעם איך אפשר לבחור כמה ילדים מתוך קבוצה גדולה, מבלי שאף אחד ירגיש שזה לא הוגן או יכעס? למשה רבנו הייתה בדיוק בעיה כזו. היו מאתיים ושבעים ושלושה בכורות עודפים, כלומר בכורות שלא נשאר להם לוי שיוכל להחליף אותם. הבכורות האלה היו צריכים לשלם חמישה שקלים כדי לפדות את עצמם. אבל איך משה יבחר מי מתוך כל אלפי הבכורות יצטרך לשלם, בלי שמישהו יגיד "למה דווקא אני"?
כדי לפתור את זה, משה ערך הגרלה ענקית. הוא הכין המון פתקים. על רובם הוא כתב "בן לוי", שזה אומר פטור מתשלום, ועל מאתיים ושבעים ושלושה פתקים הוא כתב "חמישה שקלים", שזה אומר שצריך לשלם. הוא ערבב את הכול בקלפי, וכל בכור ניגש להוציא פתק. כדי שגם האחרונים בתור לא יפחדו שיישארו להם רק פתקים של תשלום, משה דאג שלכולם מהראשון ועד האחרון יהיה בדיוק אותו סיכוי להוציא פתק פטור, וכך כולם קיבלו את ההגרלה בהבנה.
הכסף נאסף בדיוק מֵאֵת בְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר רק מאותם בכורות עודפים של עם ישראל שעלו בהגרלה, ולא מהלוויים שכבר היו פטורים. הסכום הכולל שנאסף היה חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף, שזה בדיוק אלף ושלוש מאות שישים וחמישה שקלים. למה דווקא הסכום הזה? כי אם מכפילים את מספר הבכורות העודפים בחמישה שקלים לכל אחד, מגיעים בדיוק למספר הזה. התשלום הזה היה חייב להינתן במטבעות כסף אמיתיים, ולכן מודגש שזה שולם בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, ולא סתם בחפצים ששווים כסף.