במדבר, פרק ג׳, פסוק נ׳

כסף הפדיון נגבה מֵאֵת בְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר ישירות מאותם מאתיים ושבעים ושלושה בכורות בוגרים שהיו עודפים על מספר הלוויים, תוך פטור מוחלט לבכורי הלוויים. משה אסף את הסכום הכולל כהוראת שעה, והוא עמד על חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף שקלים, שהם בדיוק חמישה שקלים לכל בכור עודף ששולמו במטבעות כסף ממש בערך של בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. בעוד שיש המסבירים כי הסכום חולק ונגבה באופן יחסי מכלל הבכורות, הדעה המרכזית היא שהתשלום הוטל על פרטים ספציפיים. כדי למנוע ויכוחים סביב השאלה מי חייב בתשלום ומי כבר נפדה, ערך משה הגרלה מחושבת והוגנת בין כולם, שבה הובטח כי לכל אדם שניגש יהיה סיכוי שווה בדיוק לזכות בפטור.