במדבר, פרק ג׳, פסוק כ״ו

יצא לכם פעם לעזור למשפחה שלכם לארוז ולקפל אוהל גדול אחרי טיול? תארו לעצמכם איזו אחריות עצומה זו לדאוג לאוהל החשוב ביותר בעולם. התפקיד המיוחד של משפחת בני גרשון היה לטפל בכל חלקי הבד, העורות והחבלים של המשכן. הם היו אחראים לקפל, לשאת ולהקים את היריעות הגדולות של המקום הקדוש. כשהתורה אומרת שהיריעות היו אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ, היא לא מתכוונת שהן היו מונחות ממש מעליהם מלמעלה. הכוונה היא שהן עמדו לידם והקיפו אותם. המשכן עמד בפנים, המזבח עמד בחוץ, ויריעות החצר הקיפו את שניהם יחד. המילה סָבִיב באה להדגיש שההקפה הזו הייתה מושלמת. לא היה שום חלל חסר או פתח פתוח, אלא היריעות יצרו מעטפת רצופה וסגורה. כדי שהאוהל הגדול יעמוד יציב, היה צריך למתוח אותו חזק לאדמה. אלו הם וְאֵת מֵיתָרָיו בני גרשון היו אחראים על החבלים החשובים שקשרו והחזיקו את יריעות המשכן במקומן. המילים לְכֹל עֲבֹדָתוֹ מסכמות ומוסיפות שהתפקיד שלהם כלל את כל הפעולות והאביזרים שהיו קשורים ליריעות ולחבלים, כדי להקים את המשכן כראוי או לפרק אותו לקראת המסע הבא במדבר.