תחשבו על הפעם האחרונה שבה ספרו אתכם, אולי בתחילת שיעור או לפני יציאה לטיול. בדרך כלל סופרים אותנו רק כדי לדעת כמה ילדים הגיעו, אבל אצל בני משפחת גרשון במדבר, הספירה הייתה מיוחדת במינה. התורה משתמשת במילה פקודיהם, שמשמעותה היא המניין של בני המשפחה. הספירה הזו לא נעשתה על ידי אדם רגיל, אלא על ידי ה' בעצמו. בגלל שזו הייתה ספירה אלוהית, היא הייתה בטוחה לגמרי ולא הייתה שום סכנה לעם, ולכן היה אפשר לספור ברוגע אפילו את התינוקות הרכים, החל מגיל חודש.
אם נשים לב, נראה שהמילה פקודיהם מופיעה פעמיים. למה בעצם? הפעם הראשונה באה לספר לנו על כך שה' הוא זה שספר אותם, והפעם השנייה מציגה את התוצאה הסופית של המניין, שהייתה שבעת אלפים וחמש מאות. בניגוד למשפחות אחרות, כאן נספרה כל משפחת גרשון יחד, ללא יוצא מן הכלל.
למשפחה הזו היה תפקיד חשוב ומרגש: הם נשאו את יריעות המשכן והמכסים שלו, שהם בעצם הבד שעטף את בית ה'. בגלל התפקיד הזה, הם זכו לחנות בצד מערב של המחנה. המיקום הזה נבחר בקפידה, כי החלק הפנימי והקדוש ביותר של המשכן, קודש הקודשים, נמצא בדיוק בצד מערב. כך, מי שזכה לשאת את המשכן עצמו, חנה בצד שמייצג את החלק הפנימי והקדוש ביותר שלו.