איך הייתם מרגישים אם פתאום היו מודיעים לכם שהתפקיד שלכם עובר למישהו אחר? זה בדיוק מה שקרה לבכורות של בני ישראל. במקור, הבכורות היו אמורים לעבוד במשכן, אבל ה' ציווה על משה להעביר את התפקיד החשוב הזה ללוויים. משה עשה זאת בצורה מיוחדת: הוא העמיד כל בכור ליד בן לוי, ואמר בקול רם שהקדושה והתפקיד עוברים אל הלוי, כי דברים שבקדושה צריכים להיאמר בפירוש. ה' הוסיף את המילים לִי אֲנִי ה', כדי להראות שהבחירה בלוויים היא לתמיד, ממש כמו חותמת רשמית עם השם של ה'.
אבל אז נוצרה בעיה קטנה. היו יותר בכורות מאשר לוויים, בדיוק מאתיים שבעים ושלושה אנשים יותר! כדי להחליט בצורה הכי הוגנת מי יתחלף עם לוי ומי יצטרך לשלם חמישה שקלים במקום זה, משה עשה גורל. הוא כתב פתקים בכתב היד המוכר שלו כדי למנוע זיופים. מי שהוציא פתק שכתוב עליו "לוי" התחלף איתו, ומי שהוציא פתק של "חמישה שקלים" שילם. דרך אגב, כשמשה ספר את האנשים הוא עשה זאת על ידי קריאת השמות שלהם ולא בספירה רגילה, כדי לשמור עליהם מסכנה.
ההחלפה הזו לא הייתה רק באנשים, אלא גם בבעלי החיים. ה' אמר למשה לקחת וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם. הכוונה היא שהכבשים של הלוויים החליפו את החמורים הבכורות של בני ישראל (ולא בהמות טהורות, כי הן כבר קדושות בעצמן ואי אפשר להחליף אותן). אצל בעלי החיים זה היה הרבה יותר פשוט מאשר אצל בני האדם, כי כבש אחד של לוי יכול היה להחליף המון חמורים של ישראלים בבת אחת. החמור מסמל רכוש, וזה לימד את הלוויים שיעור חשוב: כשהם נכנסים לעבודת הקודש, הם מקדישים לה' לא רק את הלב והמעשים שלהם, אלא גם את כל מה ששייך להם.