במדבר, פרק ג׳, פסוק מ״א

משה מצטווה להעביר את זכות עבודת המשכן מבכורי ישראל אל הלוויים, בחירה נצחית החתומה בשמו של ה' במילים וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה'. החלפה זו תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לא הייתה פעולה כמותית בלבד, אלא העברה רוחנית שבה הועמדו הבכורות מול הלוויים וקדושתם הועברה אליהם באמירה מפורשת. בנוסף נדרשה החלפת הבהמות, וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כאשר כבשי הלוויים פדו את פטרי החמורים של הישראלים, שכן בהמות טהורות אינן בנות פדיון. בשונה מפדיון בני האדם, שה אחד של לוי יכול היה לפדות חמורים רבים, במטרה ללמד את הלוויים שעליהם להקדיש לשירות ה' לא רק את אישיותם הרוחנית אלא גם את כל רכושם החומרי.