במדבר, פרק ג׳, פסוק י׳

הציווי וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד נועד להגדיר את גבולות העבודה בקודש, בין אם מדובר בהוראה למנות אותם לתפקידם ולהעניק להם סמכות, ובין אם זו הוראה לספור אותם. הכהנים נדרשים וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, כלומר להקפיד לבצע בעצמם את הפעולות הייחודיות להם, להיזהר מטומאה שעלולה לפסול אותם, ולא להתעצל ולהעביר את עבודתם ללוויים. האזהרה מפני וְהַזָּר הַקָּרֵב מכוונת לכל אדם שאינו מוסמך לעבודה המסוימת, כדוגמת ישראלי או לוי שניגשים לעבודת הכהונה, ואף כהן שמנסה לבצע את תפקיד הלוי. הקביעה כי אדם שחורג מגבולות אלו יוּמָת מלמדת שבעבודת ה' כל אדם מחזיק במסלול ייחודי, וניסיון לנכס תפקיד של אחר גורר סכנת חיים ופוגע בדרך המיועדת לו להתקרב אל הקודש.