יצא לכם פעם לשחק בקבוצה או להשתתף בהצגה שבה לכל אחד יש תפקיד מיוחד וחשוב משלו, ואם מישהו ינסה לעשות תפקיד של מישהו אחר הכל יתבלבל? במשכן, המקום שבו בני ישראל עבדו את ה׳, הסדר היה בדיוק כזה. לכל אדם היה תפקיד מדויק, והתפקיד הזה היה הדרך המיוחדת שלו להתחבר לקדושה.
משה מקבל הוראה לתת לאהרון ולבניו הכהנים את האחריות על העבודה שלהם. המילה תִּפְקֹד לא אומרת רק לספור אותם, אלא למנות אותם לתפקיד ולתת להם את האחריות עליו. הכהנים מקבלים ציווי של וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם, כלומר, הם צריכים לבצע בעצמם את העבודות המיוחדות שלהם בתוך המשכן, ולא להתפתות להעביר אותן ללויים שעוזרים להם. הלויים עוזרים בהכנות מסביב, וכך מאפשרים לכהנים להתרכז בעבודה המיוחדת שלהם.
אבל מה קורה אם מישהו מנסה לעשות תפקיד של מישהו אחר? כאן יש אזהרה חמורה על וְהַזָּר הַקָּרֵב. מי זה הזר הזה? זה לא רק אדם רגיל מבני ישראל שמתקרב למשכן, אלא אפילו לוי שניגש לעשות עבודה של כהן, או כהן שמנסה לעשות תפקיד אחר. כל אדם נחשב "זר" לתפקיד של החבר שלו. התורה מלמדת אותנו שלכל אחד יש את המקום המיוחד שלו, ואם מישהו מנסה לקחת תפקיד שלא שייך לו ולא מתאים לו, זה דבר מסוכן מאוד ואסור בהחלט.