במדבר, פרק ג׳, פסוק ל״ב

התואר וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי מדגיש כי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לא היה נשיא רגיל, אלא הממונה העליון על שלושת נשיאי משפחות הלויים. במסגרת תפקידו הופקדה בידיו פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, כלומר שררה, הדרכה ופיקוח עליון על השומרים בעבודתם, או על הפקידים הממונים עליהם. אף שהופקד על כלל הלויים, אחריותו הישירה הייתה על בני קהת, שאליהם השתייך משפחתית, ויחד עימם הוא נשא בנטל העבודה הפיזית של נשיאת כלי הקודש הפנימיים ביותר. מעורבות אישית זו מוכיחה כי למרות מעמדו הרם כשר על כל השרים, עבודת ה' במשכן דורשת מאמץ ואינה פוטרת את האדם מעבודת כפיים.