במדבר, פרק ג׳, פסוק י״ג

הבכורות שייכים לה' באופן מהותי, כפי שקובעות המילים כִּי לִי כׇּל בְּכוֹר. בְּיוֹם, כלומר באותה עת שבה הַכֹּתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, גזרת המוות הייתה גורפת, וכדי להציל את בכורי ישראל מעונש ה' פרש עליהם חסות והבדילם באומרו הִקְדַּשְׁתִּי לִי כׇל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, כאשר האדם מיועד לפדיון והבהמה הטהורה להקרבה. במקור נועדו הבכורות לעבודת הקודש, אך בעקבות חטא העגל, או בשל הצורך להתנתק מנחלה חומרית, הועברה העבודה לשבט לוי. אף על פי כן, קדושתם העצמית לא פקעה, ויש המפרשים שהמילים לִי יִהְיוּ מבססות קדושה נצחית זו המחייבת פדיון, בעוד אחרים סבורים שהן מכוונות כעת ללויים המחליפים אותם. ההצהרה אֲנִי ה' חותמת ומדגישה כי שינוי מעמדם אינו החלטה שרירותית, אלא תוצאה ישירה של מעשיהם וחטאם.