חשבתם פעם איך זה מרגיש לקבל תפקיד ממש חשוב, ואז לגלות שהוא עובר למישהו אחר? זה בדיוק מה שקרה לבכורות של עם ישראל. כשהיינו במצרים, ה' שמר על הבכורות שלנו והציל אותם. בגלל שה' שמר עליהם, הם הפכו להיות שייכים לו ומיוחדים מאוד. כשהפסוק משתמש במילה בְּיוֹם כדי לתאר את מכת בכורות, הכוונה היא לא ליום באור השמש, אלא פשוט "בזמן" שזה קרה, הרי המכה הייתה בכלל באמצע הלילה.
בהתחלה, הבכורות היו אמורים להיות אלה שעובדים במשכן ומשרתים את ה'. אבל אז קרה משהו עצוב. כשעם ישראל חטא בחטא העגל, גם הבכורות השתתפו בזה. לעומת זאת, בני שבט לוי לא חטאו בכלל ונשארו נאמנים לה'. לכן, ה' החליט להעביר את התפקיד החשוב של העבודה במשכן מהבכורות אל הלויים.
למרות שהתפקיד עבר ללויים, הבכורות לא איבדו לגמרי את הקדושה שלהם. כשה' אומר לִ֥י יִהְי֖וּ, הוא מתכוון שהם יישארו מיוחדים ושייכים לו לתמיד. בגלל שהם עדיין קדושים, כל בכור שנולד צריך לעבור טקס שנקרא "פדיון", כדי שהוא יוכל לעבוד בעבודות רגילות.
בסוף הפסוק כתוב אֲנִ֥י יְהֹוָֽה. המילים האלה באות ללמד אותנו שה' לא שינה את דעתו סתם כך. ה' תמיד נשאר אותו דבר, אבל בגלל שהבכורות שינו את ההתנהגות שלהם כשחטאו, היה צריך לעשות סדר חדש ולתת את התפקיד למי שבאמת ראוי לו.