במדבר, פרק ג׳, פסוק ו׳

ה' מורה למשה הַקְרֵב אֶת־מַטֵּה לֵוִי, פעולה המבטאת את העלאתם למדרגה רוחנית גבוהה של עבודת הקודש במקום הבכורות שנפסלו. ההנחיה וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מצביעה על נכונות לשירות אישי, ומוכיחה לעם שה' כיפר לאהרן לחלוטין על חטא העגל בכך שהלויים הטהורים משרתים אותו. הציווי וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ עובר ללשון רבים כדי לאחד את רבבות הלויים כגוף מלוכד אחד המסייע לכהן בתפקידו הרשמי, באמצעות שמירת המקדש מפני זרים, נשיאת הכלים ושירת הקודש. נטילת עול השמירה והשירות מוסיפה פאר וכבוד למשכן ומשחררת את הכהנים להתפנות לייעודם הרוחני כמחנכי העם, כאשר עמידת הלויים לשמש את אהרן שקולה למעשה לשירות ה' בעצמו.