במדבר, פרק ג׳, פסוק ל״ח

באזור פתח הכניסה למשכן, המכונה קֵדְמָה או מִזְרָחָה, קבעו משה ואהרן את מחנותיהם הנפרדים, כאשר וְהַחֹנִים בסמיכות אליהם ספגו השראה מקרבתם למשה ונעשו בעצמם לגדולי תורה. תפקידם של משה ואהרן היה להיות שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ ביום ובלילה, שמירה שאינה נובעת מפחד אלא נעשית מתוך יראה וכבוד כנהוג בארמון מלך. פעולה אקטיבית זו נועדה לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כדי להגן על העם ולהרחיקו מהמקום המקודש, ובכך למנוע פגיעה מאת ה'. משום כך נקבע כי וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, אזהרה המטילה עונש מוות על כל אדם שייכנס לפנים מגבולות השמירה או ייגש לבצע תפקיד שלא הוטל עליו, אפילו אם הוא כהן או לוי.