קרה לכם פעם שקיבלתם תפקיד ממש חשוב, אבל אז הייתם צריכים להעביר אותו למישהו אחר? זה בדיוק מה שקרה לבכורות של בני ישראל. בהתחלה, הבנים הבכורים היו אמורים לעשות את כל העבודות החשובות של הקודש, כי ה' שמר עליהם והציל אותם במצרים. אבל אחרי חטא העגל, הם איבדו את התפקיד המיוחד הזה, והיה צריך להחליף אותם בשבט לוי.
עכשיו ה' מבקש ממשה לספור את כל הבכורות במחנה. בספירה הרגילה של העם ספרו רק אנשים מבוגרים שיכולים לצאת לצבא, אבל כאן ספרו את כולם, גם את התינוקות, רק בגלל שהם נולדו ראשונים במשפחה. משה נתבקש לספור כל בכור שהוא מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה. למה לחכות דווקא לגיל חודש? כי בגיל הזה כבר ברור שהתינוק חזק וחי בוודאות.
ה' מוסיף ואומר למשה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם. משה לא ספר אותם סתם כך, אלא היה צריך לערוך רשימה מדויקת ולכתוב את השם של כל אחד ואחד על פתק. ככה אפשר היה לספור אותם בבטחה. לקריאת השמות האישית הזו הייתה משמעות עמוקה. מצד אחד, כשכל בכור שמע את שמו, זה הזכיר לו את התפקיד החשוב שהוא הפסיד. אבל מצד שני, כשהשם שלו נאמר על ידי משה, זה העניק לו קדושה מיוחדת וחדשה, שהכינה אותו בצורה מכובדת להחלפה עם שבט לוי הקדוש.