יצא לכם פעם לעזור למשפחה לארוז ציוד לקראת מעבר דירה? תארו לעצמכם כמה קשה זה לארוז ולהעביר מקדש שלם ממקום למקום במדבר. כדי שהכל יתנהל בסדר מופתי ובלי ויכוחים, כל משפחה משבט לוי קיבלה תפקיד מדויק. למשפחת בני גרשון היה תפקיד מיוחד: הם לא נשאו את הכלים הפנימיים והכי קדושים, אבל התפקיד שלהם היה מכובד יותר מסחיבת הקרשים והעמודים הכבדים.
התורה מספרת לנו מה הייתה וּמִשְׁמֶרֶת בני גרשון, כלומר התפקיד והאחריות שלהם. הם היו אחראים על כל היריעות והכיסויים של המשכן. קודם כל הם נשאו את הַמִּשְׁכָּן. הכוונה כאן היא לא לכל המבנה, אלא לעשר היריעות התחתונות שהיו עשויות מחוטי פשתן יפים. הן נקראו כך כי זה מה שראה כל מי שעמד בתוך החלל הפנימי. מעליהן הם פרסו את וְהָאֹהֶל, שהן אחת עשרה יריעות שעשויות משיער עזים. הן שימשו כמו גג ששומר על היריעות התחתונות ומכסה אותן גם מהצדדים.
מעל הכל הונח מִכְסֵהוּ. המילה הזו מתארת את שכבות ההגנה העליונות ביותר. למרות שהיו שם שני סוגים של עורות מיוחדים שהגנו על הגג, הפסוק קורא להם במילה אחת כי הייתה להם מטרה משותפת לשמור על המבנה מלמעלה. לבסוף, בני גרשון היו אחראים גם על וּמָסַךְ פֶּתַח. זהו הווילון הגדול שהיה תלוי בכניסה למשכן. מחיצה שתלויה מהצד ונועדה להגן על הפתח ולשמור שפנים המשכן לא יישאר חשוף.