יצא לכם לחשוב פעם איך מחליטים איפה כל אחד עומד בטקס חשוב או במסדר? במחנה בני ישראל במדבר, לכל משפחה משבט לוי היה מקום מדויק משלה סביב המשכן. המקום שבו כל משפחה הקימה את האוהלים שלה לא נבחר במקרה, אלא הראה בדיוק מה התפקיד שלה ועד כמה היא מכובדת.
משפחת גרשון קיבלה את הציווי יַחֲנוּ ישירות מאת ה'. הם התבקשו לחנות אַחֲרֵי, כלומר ממש מאחורי המשכן. הכיוון הזה נקרא גם יָמָּה, שזה בעצם הצד המערבי. למה קוראים למערב בשם הזה? התשובה פשוטה, בארץ ישראל הים הגדול נמצא תמיד בצד מערב.
אולי תשאלו את עצמכם למה מתחילים לספר לנו דווקא על הצד המערבי ולא על המזרח? התשובה היא שהצד המזרחי היה המכובד ביותר, והוא נשמר אך ורק למשה, לאהרון ולכוהנים. אחרי המזרח, הצד המכובד הבא היה הדרום, ושם חנתה משפחת קהת שזכתה לשאת את ארון הברית. הצד המערבי היה הבא בתור, והוא ניתן למשפחת גרשון מפני שגרשון היה האח הבכור, והתפקיד המיוחד שלהם היה לשאת את יריעות המשכן. בצפון, שהיה הצד הפחות מכובד, חנתה משפחת מררי שנשאה את הקרשים הכבדים.
יש עוד פרט מעניין שמסתתר במיקום שלהם. משפחת קהת נשאה את כלי הקודש ממש על הכתפיים, ולכן הם חנו קרוב מאוד לאוהל. לעומת זאת, בני גרשון השתמשו בעגלות גדולות כדי לסחוב את היריעות והבדים. בגלל העגלות הם היו צריכים הרבה יותר מקום, ולכן הם חנו במרחק גדול יותר מהמשכן.