קרה לכם פעם שגיליתם שמישהו סיפר עליכם משהו לא נכון? לפעמים אנשים חושבים שאם הם ישקרו, אף אחד לא יגלה את זה לעולם. שלמה המלך מלמד אותנו על שני סוגים של שקרים. הראשון הוא עֵד שְׁקָרִים, אדם שעומד בבית המשפט ומספר דברים שלא קרו באמת, ובגלל זה שופטים אנשים בצורה לא הוגנת. הפסוק מזהיר שאדם כזה לֹא יִנָּקֶה, כלומר הוא לא יישאר נקי ופטור. גם אם הוא הצליח לעבוד על השופטים הרגילים ואף אחד לא תפס אותו, ה' תמיד רואה ויודע הכול, והאמת תמיד מתגלה בסוף.
הסוג השני שעליו הפסוק מדבר הוא מי שיָפִיחַ כְּזָבִים. המילה יָפִיחַ פירושה לפזר ולהפיץ מילים, והמילה כְּזָבִים מתארת שקרים שבהתחלה נשמעים ממש כמו האמת. כאן מדובר על מישהו שלא עומד בבית משפט, אלא סתם מפזר שמועות לא נכונות או משקר בשיחות רגילות ביום-יום. גם אדם כזה לא יכול לברוח מהמעשים שלו, כי מי שמתרגל לספר שקרים קטנים, עלול בסוף להידרדר ולשקר גם בדברים גדולים וחשובים. ה' הוא אמת מוחלטת, וכדי להיות קרובים אליו אנחנו צריכים להתנהג כמוהו, לדבר תמיד אמת ולזכור ששקרים רק פוגעים בנו ומרחיקים אותנו מהדברים הטובים.