יצא לכם לשים לב שכל אחד לומד מטעויות בצורה קצת אחרת? יש אנשים שצריכים לראות משהו חזק כדי להתעורר, ויש כאלה שמספיקה להם מילה אחת קטנה. בואו נכיר שלושה סוגים של אנשים.
הראשון הוא הלֵץ, אדם שחצן שמזלזל בחכמה ועושה דברים רעים בכוונה. השני הוא הפֶתִי, אדם שעושה טעויות לא מתוך רוע, אלא פשוט כי הוא חסר הבנה. כשמענישים את הלץ, או במילה אחרת תַּכֶּה, זה לא באמת עוזר לו כי הוא בטוח שהוא תמיד צודק. אז למה בכל זאת הוא נענש? כדי שהפתי יראה זאת וילמד. כשהפתי רואה את הלץ מקבל עונש, הוא מיד יַעְרִם, כלומר לומד את הלקח ונהיה חכם יותר. דוגמה טובה לזה מההיסטוריה היא יתרו, שראה את העונשים הקשים שקיבל פרעה, החכים והחליט להצטרף לעם ה׳.
לעומתם, ישנו הנָבוֹן, אדם חכם שמבין דברים לעומק והלב שלו רוצה לעשות טוב. אצל הנבון אין צורך בעונשים. מספיקה רק פעולה של וְהוֹכִיחַ, כלומר להעיר לו במילים ולהסביר לו את הטעות. ההערה העדינה הזו מספיקה כדי שהוא יָבִין דָּעַת. הוא לא רק מתקן את המעשה שלו, אלא לומד מזה המון, מעמיק את החכמה שלו ונהיה אדם טוב וחכם הרבה יותר.