טבעו של האדם נוטה לעיתים קרובות להתחמק מלקיחת אחריות אישית על מעשיו. כאשר אדם חווה כישלון, מפלה או צרה, התגובה הראשונית שלו היא פעמים רבות חיפוש אשמים מחוצה לו, עד כדי הפניית אצבע מאשימה כלפי בורא עולם, במקום התבוננות פנימית והכרה בטעויותיו.
הפרשנים מסבירים את המילים בפסוק כך: אִוֶּלֶת היא שטותו של האדם [ביאור שטיינזלץ], אשר תְּסַלֵּף, כלומר תעקם [מצודת ציון] ותעוות [ביאור שטיינזלץ] את דַּרְכּוֹ, שהיא עסקו, מלאכתו ומהלכיו בעולם [אבן עזרא]. כתוצאה מכישלונו, לבו יִזְעַף, יכעס ויתעצב [מצודת ציון, אבן עזרא].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאדם מביא על עצמו את צרותיו במו ידיו בשל חוסר חכמה. ה' העניק לאדם את היכולת לבחור בטוב באמצעות חוקי החכמה, אך ספקותיו ושטותו של האדם גורמים לו לסטות מדרך הישר [מלבי"ם]. ברמה המעשית, האדם פועל בצורה לא נכונה ומשתמש באמצעים שאינם ראויים להשגת מטרותיו [רלב"ג], או שהוא רודף אחר מותרות שאינם הכרחיים תוך כניסה לסכנות מיותרות ופגיעה בעצמו [עמנואל הרומי]. ברמה הרוחנית, האדם חוטא מתוך רוח שטות שנכנסת בו, ועוונותיו הם אלו שיוצרים קטיגורים ומביאים עליו את הפורענות [חומת אנך, רש"י].
כאשר המציאות טופחת על פניו והוא נכשל, במקום להבין שמעשיו הם שהובילו למצבו ולשוב בתשובה [חומת אנך], לבו מסרב להכיר באשמתו [מצודת דוד]. חלף פנייה לה' בבקשת עזרה וישועה [אבן עזרא], הוא כועס על ה' ומהרהר אחר מידותיו. הוא עשוי לטעון שה' מעניש אותו לחינם ומונע ממנו את מבוקשו [רלב"ג], או להתלונן על כך שה' לא ברא אותו כראוי ולא הראה לו את הדרך הנכונה [מלבי"ם]. מתוך כעסו וסכלותו, האדם אף עלול להגיע למצב בו הוא שולל את הבחירה החופשית, וטוען כי כל מעשיו והקורות אותו, לטוב ולרע, נכפו עליו מאת ה' [אמרי דעת].
מצב זה בולט במיוחד אצל מי שחוטא בשוגג. אדם שעובר עבירות מבלי לשים לב, נוטה להקל ראש במעשיו. כאשר באה עליו צרה כעונש, הוא מרגיש זך ונקי כפיים, וכועס על ה' בטענה "מה פשעי ומה חטאתי", ממש כפי שאחי יוסף תמהו "מה זאת עשה אלהים לנו" כאשר נקלעו לצרה, מבלי לקשר זאת למעשיהם [אלשיך, רש"י].
בסופו של דבר, מתוך שלל הרעות הפוקדות את בני האדם, בין אם אלו פגעי טבע או נזקים שאנשים גורמים זה לזה, הרעות הנפוצות והקשות ביותר הן אלו שהאדם מביא על עצמו בבחירתו הרעה ובמידותיו המגונות. אולם, חוסר נכונותו להכיר באמת המרה גורמת לו להשליך את האחריות על גזירת ה', תחת הבנת חסרונותיו שלו [עמנואל הרומי].