התנהגותו ההרסנית של בן סורר אינה פוגעת רק בו עצמו, אלא מחריבה את התא המשפחתי כולו, מבחינה כלכלית ונפשית כאחד. הפסוק מתאר בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר, כלומר בן שגורם להוריו בושה וחרפה עמוקה [מצודת ציון, אבן עזרא], אשר במעשיו הרעים הוא מְשַׁדֶּד – רומס, גוזל ושודד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] את אביו, וגורם להרחקת אמו.
הפרשנים מציגים מספר דרכים להבנת הפגיעה הכפולה בהורים. הגישה הראשונה מתארת פגיעה ישירה ופיזית: הבן מתאכזר להוריו, שותפיו של ה' ביצירתו, גוזל את אביו ומטיל אימה כה רבה עד שאמו נאלצת לברוח מפניו [עמנואל הרומי]. יש המפרשים את המילה יַבְרִיחַ לא מלשון בריחה, אלא מלשון נעילה בבריח – האם המבועתת מסתגרת בחדרה ונועלת את הדלת מפחד בנה [עמנואל הרומי]. פגיעה זו באב מערערת את יציבות הבית כולו, ולכן גם אם אינו מתנכל לאם ישירות, היא נאלצת לעזוב את הבית [ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה מצביעה על פגיעה עקיפה. רדיפתו של הבן אחר תאוות והתחברותו לגורמים שליליים גורמות לכך ששודדים יפשטו על נכסי האב כדי לגבות את חובות הבן או כדי לחלוק עמו בשלל, מצב שמוביל בסופו של דבר גם לבריחת האם [רלב"ג].
גישה שלישית רואה בפסוק תיאור של פירוק הנישואין של ההורים בעקבות מעשי הבן. התנהגותו החצופה והמבישה גורמת לאב להאשים את האם בחינוכו הלקוי ולגרש אותה. כתוצאה מכך, האב מאבד את נכסיו ומושחת מבחינה כלכלית משום שעליו לשלם לה את דמי כתובתה, והאם מגורשת מביתה [אלשיך, מצודת דוד]. המחשה היסטורית לדינמיקה שבה מעשי הבן מובילים לגירוש האם מובאת מסיפורו של ישמעאל: מעשיו הרעים של ישמעאל, שכללו עבודה זרה וגילוי עריות, גרמו לשרה לדרוש את שילוחו, מה שהוביל לגירושה של אמו הגר, דבר שהרע מאוד בעיני אברהם [רש"י].
ברובד הפילוסופי והאלגורי, הפסוק אינו עוסק רק במשפחה בשר ודם. ה"אב" מסמל את השכל האנושי, וה"אם" מסמלת את התורה. אדם הבוחר בדרך רעה מתרשל בהשגות שכליות ובכך "שודד" ומונע מהשכל את מזונו הרוחני, ובמקביל נוטש את המצוות ובכך "מבריח" את התורה. פירוש אלגורי נוסף מזהה את ה"אם" עם הגוף הפיזי, ורואה בפסוק ביקורת חריפה כנגד סגפנים המענים את גופם מתוך מחשבה מוטעית שכך יתקרבו אל ה', בעודם מחריבים את גופם ומתעלמים מכל חכמה ושכל [עמנואל הרומי].