מערכת המשפט נשענת על חקר האמת, אך כאשר גורמים עוינים מנצלים את כוחה של השפה, הם מסוגלים לעוות את הדין ולהפוך את הצדק לכלי משחית. הפסוק בוחן את דרך פעולתו של העֵד בְּלִיַּעַל, ומציג שתי גישות מרכזיות להבנת פעולתו כאשר הוא יָלִיץ משפט.
הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון מליצה וסנגוריה. העד הרשע משתמש בחלקת לשון, מתקן את אמריו במיטב המליצה, ומציג את עצמו כדורש צדק ואמת. מטרתו היא לרכוש את אמון השופט, להיראות אמין, ובכך לגרום לו להפסיק לחקור את הדין לעומק [אבן עזרא, מצודת ציון, מצודת דוד, אלשיך, אמרי דעת]. לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון ליצנות ולעג. העד מתלוצץ על מערכת המשפט, שם אותה ללעג, ומשתמש בה כדי להפיק פסק דין מעוות שעלול להוביל ליסורים ואף למוות [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, עמנואל הרומי, שטיינזלץ].
בחלקו השני של הפסוק, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן, הפרשנים נחלקים באשר למשמעות פעולת ה"בליעה". רוב הפרשנים מסכימים כי יְבַלַּע משמעותו הסתרה וכיסוי. הרשעים בולעים ומעלימים את כוונותיהם הרעות או את פשעיהם של אחרים, ומדברים בערמומיות ובאופן מובלע כך שהשומע יחשוב שהם מדברים לפי תומם [רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם, עמנואל הרומי, שטיינזלץ]. פירוש נוסף, המסתמך על לשון המקרא, מסביר את המילה מלשון השחתה והרס [אבן עזרא, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים זאת כפגיעה עצמית, ולפיה האוון והרשע בסופו של דבר יבלעו וישחיתו את הרשע עצמו [רש"י].
זהותם של ה"רשעים" בפסוק משתנה אף היא: יש שרואים בהם את עדי השקר עצמם המכסים על הפשע [עמנואל הרומי], יש שרואים בהם אנשים המגבים את עדות השקר ומעניקים לה אמינות [אלשיך], ויש המזהים אותם דווקא כשופטים מושחתים המשתפים פעולה עם השקר ומכסים על העוול [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף, פילוסופי ולוגי, מזהה את העֵד בְּלִיַּעַל עם הקדמה שקרית בתוך טענה עיונית. כשם שעד שקר מעוות את הדין בבית המשפט, כך הנחת יסוד כוזבת מובילה בהכרח למסקנה מוטעית. בעלי הדעות הכוזבות משתמשים בשיטות הטעיה כדי לגרום לאנשים "לבלוע" ולקבל שקרים ונמנעות כעובדות מוגמרות [רלב"ג, עמנואל הרומי].