מציאות העוני מביאה עמה לא רק מחסור חומרי, אלא גם התפוררות חברתית ומשפחתית כואבת. אדם שמאבד את נכסיו מוצא את עצמו במהרה מבודד, כאשר אפילו הקרובים אליו ביותר מפנים לו עורף ומנתקים קשר.
המילה רָשׁ מתארת אדם הנמצא בעוני מרוד, במצב גרוע וקשה יותר מסתם אדם דל [מלבי"ם]. הכתוב מציג התדרדרות כפולה במעמדו החברתי של העני. תחילה, כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ, כלומר קרובי משפחתו, שהם עצמו ובשרו, מתחילים לשנוא אותו מכיוון שכבר אינם יכולים להפיק ממנו שום תועלת [רלב"ג, מצודת דוד]. מתוך כך נלמד קל וחומר: אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ. המילה מְרֵעֵהוּ מכוונת לחבריו, שושביניו ואוהביו [רש"י, מלבי"ם]. אם בני משפחתו שונאים אותו, ברור מאליו שחבריו יתרחקו ממנו לחלוטין [מצודת דוד, מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, מְרַדֵּף אֲמָרִים לא/לוֹ הֵמָּה, נכתב במקור עם המילה לא אך נקרא במסורת כלוֹ [מנחת שי]. כפילות זו מובילה את הפרשנים למספר כיווני חשיבה מרתקים על טיב הדיבורים סביב העני:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מתמקדת בניסיונותיו הנואשים של העני לשמור על קשר. העני רודף אחר חבריו לשעבר בניסיון להתקרב אליהם, אך הוא מגלה שדיבוריו הם הבל. הוא עשוי להתפאר ולומר על אנשים מסוימים שהם קרוביו וחבריו, אך המציאות טופחת על פניו והם אינם כאלה [רש"י, מלבי"ם]. לעיתים הוא מנסה להזכיר להם הבטחות שכביכול הבטיחו לו בעבר [ביאור שטיינזלץ], או שהוא פשוט מנסה לפתח איתם שיחה קלה רק כדי לזכות במעט יחס. אולם החברים מתעלמים ממנו כאילו אינו קיים, והדברים שהוא מדבר נשארים לו לעצמו, שכן איש אינו מקשיב [אלשיך, מצודת דוד]. סיבה נוספת להתרחקות היא שהעני מרבה לדבר ולבקש עזרה ומזון, דברים שחבריו אינם חפצים לשמוע [עמנואל הרומי].
כיוון פרשני הפוך מציע כי לא העני הוא זה שרודף אחר מילים, אלא החברה רודפת אותו. אנשים מעלילים על העני עלילות שווא, וממציאים דברים שכביכול אמר או עשה, רק כדי לספק לעצמם תירוץ להתרחק ממנו. דברים שאילו היו נאמרים על ידי אדם עשיר לא היו מעוררים תשומת לב, הופכים לעילה לרדיפה כאשר הם מיוחסים לעני [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת רואה במילים אלו את הסיבה לעוניו של האדם מלכתחילה. במקום לעבוד קשה בצעירותו כמו חבריו החרוצים, הוא רדף אחרי שיחות בטלות ודברים רקים. כעת, כל מה שנשאר לו הם אותם דיבורים ריקים, בעוד חבריו זכו בעושר [עמנואל הרומי].
ברובד הסוד והמדרש, הפסוק מקבל משמעויות רוחניות. יש המפרשים את העוני כדלות רוחנית של אדם שחסר בתורה ובמעשים טובים, אשר מנסה ללמד ולהורות הלכה אך הדבר אינו בידו [רש"י]. ברובד אלגורי, העני מסמל את השכל האנושי שמנסה להרחיק את האדם מתאוות החומר. כוחות הגוף, המדומים לאחים, שונאים את השכל ומתרחקים ממנו, משום שדבריו מנוגדים לרצונותיהם [עמנואל הרומי]. לבסוף, המדרש קושר את הפסוק לסיפורו של יוסף, שהוציא דיבה רעה על אחיו. יוסף מכונה רש משום שדיבר שקר, והמילים שרדף אחריהן חזרו אליו, כאשר נענש מידה כנגד מידה על העלילות שהמציא [רש"י].