משלי, פרק י״ט, פסוק ז׳

מציאות של עוני מרוד מביאה עמה בידוד חברתי כואב, כאשר כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ – אפילו בני משפחתו של האדם הדל מפנים לו עורף מכיוון שאינם יכולים להפיק ממנו תועלת. מתוך כך ברור שאַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, שכן אם קרוביו שונאים אותו, קל וחומר שחבריו ואוהביו ינתקו עמו קשר לחלוטין. במצב זה העני מְרַדֵּף אֲמָרִים במאמץ נואש לשמור על קשר, להזכיר הבטחות עבר או לבקש עזרה, אך מגלה שאיש אינו מקשיב ודיבוריו נשארים לוֹ בלבד. לחלופין, ייתכן שהחברה היא זו שרודפת אותו בעלילות שווא כדי להצדיק את התרחקותה ממנו, או שעוניו נובע מלכתחילה מכך שרדף אחר שיחות בטלות במקום לעבוד.