משלי, פרק י״ט, פסוק י״ב

כעסו של שליט הוא מסוכן ומחריד משום שבידו הכוח המוחלט והמיידי להרוס, ולכן זַעַף מֶלֶךְ מדומה לשאגתו המאיימת של אריה צעיר, נַהַם כַּכְּפִיר, המחייבת את האדם להתרחק ממנו לחלוטין. לעומת זאת, כאשר המלך מרוצה, רְצוֹנוֹ הטוב מביא שפע וחיים לכל אחד ממשרתיו, ממש וּכְטַל עַל עֵשֶׂב המזין ומצמיח כל צמח בנפרד. עם זאת, חסדו של מלך בשר ודם עשוי להיות ארעי וחולף במהירות בדיוק כמו הטל שמתנדף. מתוך ההבנה של עוצמת המלך האנושי, מתחדדת ההכרה כי על אחת כמה וכמה יש לירא מפני ה', אשר גם בעת כעסו, מטרתו הפנימית אינה לנקום אלא לנקות את האדם ולהיטיב עמו בעדינות.