הפסוק מציג סתירה רעיונית מפתיעה, שכן במבט ראשון הוא נראה כהוראה מפורשת להפסיק להקשיב לדברי מוסר. קושי זה הוביל את מפרשי המקרא להציע מגוון דרכים ליישב את הדברים, בין אם על ידי קריאה מחודשת של תחביר המשפט, ובין אם דרך אזהרה מפני סוגים מסוימים ומסוכנים של תורות מוסר. המילה לשגות מובנת בפשטות במשמעות של עשיית שגגה וטעות [מצודת ציון].
הגישה הראשונה מתמודדת עם הקושי דרך שינוי סדר הקריאה של הפסוק או השלמת מילים חסרות. לפי כיוון זה, הפסוק הוא מקרא קצר שיש להפכו ולקרוא אותו כך: חדל, בני, מלשגות ולסטות מאמרי דעת, וזאת כדי שתוכל לשמוע מוסר [רש"י, אבן עזרא]. המילה לשגות נדרשת כאן כאילו נכתב בתחילתה האות מ"ם, כלומר "מלשגות" [רש"י]. בדומה לכך, יש מי שמפרש שהפסוק קורא לאדם לחדול מדרכו הרעה, ולבוא כדי לשמוע מוסר [אמרי דעת]. מנגד, ניתן להבין את הפסוק כמשוואה של סיבה ותוצאה: אם תחדל ותמנע מעצמך לשמוע מוסר, התוצאה הישירה תהיה שתסטה מהדרך המאוזנת ותשגה מאמרי דעת [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. כמו כן, ייתכן שזוהי תוכחה האומרת שאין כל תועלת בשמיעת מוסר אם בסופו של דבר האדם בוחר שלא לפעול לפיו וממשיך לטעות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
גישה שניה מעבירה את כובד המשקל אל זהותו של משמיע המוסר. לעיתים, מסיתים, רמאים או אנשים בעלי אמונות נפסדות פותחים את דבריהם בהטפת מוסר, בצדק ובחסידות. מטרתם היא לרכוש את אמון השומע, כדי שיוכלו בהמשך להדיח אותו ולהטעותו עם דברי כזב. הפסוק מזהיר את האדם לחדול מלהקשיב למוסר של אנשים כאלו, ולא להתפתות למחשבה שניתן לקבל מהם את הטוב ולדחות את הרע, שכן השומע עלול להילכד ברשתם ולשגות מאמרי דעת התורה [אלשיך, מצודת דוד, עמנואל הרומי].
גישה שלישית מצביעה על הסכנה הטמונה במוסר עצמו כאשר הוא נלקח לקיצוניות או מוצא מהקשרו. אדם עלול להחזיק במידת האמת בצורה כה נוקשה עד שיעורר מריבות, או לשמור על כללי הרחקה מנשים בקיצוניות כזו שתמנע ממנו להציל אישה טובעת. היצמדות עיוורת לכללי מוסר ללא הפעלת שיקול דעת, גורמת לאדם לשגות מהידע האמיתי והנכון [אלשיך].
בנוסף, אזהרה זו מופנית גם כלפי עיסוק מופרז בחקירות של חכמת הטבע והפילוסופיה, המכונות כאן "מוסר". אף שידיעת חכמות אלו ראויה כבסיס, אין לאבד בהן את כל הזמן, שכן העמקה יתרה בהן עלולה להוביל לטעויות. על האדם להתמקד באהבת הידע התורני [רלב"ג]. הדברים אמורים במיוחד כאשר חכמת הטבע מנסה להכחיש את הנסים והנפלאות שבתורה ובנביאים, שהם למעלה מדרך הטבע. במקרים אלו, על האדם לחדול מלשמוע לה, ולזכור כי ה׳ הוא שסידר את הטבע ובידו לשנותו כרצונו [עמנואל הרומי].