שֵׂכֶל אָדָם הוא המלמד אותו לרסן את כעסו, כך שהוא הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ ובוחר בהתאפקות מתוך הבנה שנקמה פזיזה רק תפגע בו. למעלה מכך ניצבת מדרגה של מחילה מוחלטת, שבה במקום להתעכב על הפגיעה מתוך גאווה, האדם בוחר עֲבֹר עַל־פָּשַׁע, לדלג על החטא ולהתרחק ממנו. ויתור זה נובע מתוך ענווה והכרה שייתכן כי הפגיעה הגיעה מאת ה' בגלל חטאיו שלו. כאשר האדם מוחל לזולת הוא זוכה שגם ה' יסלח לו, וְתִפְאַרְתּוֹ באה לידי ביטוי בכך שהבריות משבחות את שמו על אצילות נפשו.
משלי, פרק י״ט, פסוק י״א
שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.