משלי, פרק י״ט, פסוק י״א

קרה לכם פעם שמישהו העליב אתכם או עשה לכם משהו ממש מעצבן, והרגשתם שאתם חייבים להחזיר לו באותו רגע? החוכמה האמיתית שלנו היא לדעת לעצור. שֵׂכֶל אָדָם הוא זה שעוזר לנו לשלוט בכעס ולא למהר לריב. כשאנחנו משתמשים בהיגיון שלנו, אנחנו מבינים שאם ננקום מיד, זה רק יביא לעוד יותר צרות. לכן, השכל עוזר לאדם להיות מי שהֶאֱרִיךְ אַפּוֹ, כלומר אדם סבלני שמתאפק ולא מתפרץ. אבל יש מדרגה אפילו יותר גבוהה ומרשימה מסתם להתאפק. הפסוק מלמד שוְתִפְאַרְתּוֹ של האדם, הדבר שהכי מפאר ומייחד אותו, הוא היכולת שלו לעשות עֲבֹר עַל־פָּשַׁע. תדמיינו שמישהו עשה לכם משהו רע, ובמקום לעמוד ולהיתקע על זה, אתם פשוט צועדים ועוברים מעל זה. אתם סולחים באמת, מוותרים על הגאווה ומנקים את הלב משנאה. אדם שבוחר לסלוח ולהמשיך הלאה מראה כמה הנפש שלו אצילה וגדולה. בזכות ההתנהגות הזו, גם אנשים אחרים ישבחו אותו ויעריכו אותו, וגם ה' יסלח לו על הטעויות שלו, בדיוק כפי שהוא ידע לסלוח לאחרים.