משלי, פרק י״ט, פסוק ג׳

שטותו של האָדָם מביאה עליו את צרותיו במו ידיו, כאשר אִוֶּלֶת זו גורמת לו לקבל החלטות שגויות ולחטוא, ובכך היא תְּסַלֵּף ותעוות את דַּרְכּוֹ ועסקיו בעולם. כאשר הוא נכשל, במקום להכיר בטעויותיו ולשוב בתשובה הוא מתחמק מאחריות אישית, ומתוך סירוב להכיר באשמתו יִזְעַף לִבּוֹ, יכעס ויתעצב. תחת פנייה לבקשת עזרה הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מעלה, וְעַל ה' הוא מתלונן שכביכול העניש אותו לחינם או לא הדריך אותו כראוי. במקום להבין שמעשיו ובחירותיו הרעות הם שהובילו למצבו, הוא אף עלול לטעון שמעשיו נכפו עליו ולהשליך את האשמה על גזירת עליון.