מידת החסד מגדירה את צורתו הפנימית של האדם ואת חנו בעיני הבריות, ולעיתים עצם הרצון להיטיב הוא תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ, כמו במקרה של עני שכוונתו לתת צדקה נחשבת לו כמעשה בפועל. ה' הבוחן כליות ולב מותיר לעיתים אדם בעוניו כדי לשמור על יושרו, שכן וְטוֹב רָשׁ שאינו מסוגל לעזור ולכן אינו מתחייב דבר, מֵאִישׁ כָּזָב המפזר הבטחות שווא ומתפאר בחסד שלא עשה. תפיסה זו תקפה גם במישור הרוחני והשכלי, שכן מוטב להיות דל באמצעים או עני בדעת המבקש ללמוד, מאשר להשתעבד ליצרים חומריים שהם חרפה לאדם, או להיאחז באמונות שקר.
משלי, פרק י״ט, פסוק כ״ב
תַּאֲוַ֣ת אָדָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְטֽוֹב־רָ֝֗שׁ מֵאִ֥ישׁ כָּזָֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.