משלי, פרק י״ט, פסוק ט״ו

עַצְלָה גוררת אחריה עייפות גוברת אשר תַּפִּיל על האדם תַּרְדֵּמָה עמוקה וחוסר מעש. במקביל, נֶפֶשׁ רְמִיָּה, כלומר אדם הבוטח בנוכלות ותחבולות במקום בעבודה יצרנית, סופה שתִרְעָב, שכן הבריות יתרחקו ממנו או שהוא ייענש מאת ה' בעוני. יש הסבורים כי מצבו של איש המרמה חמור משל העצל, כי בניגוד לעצל הישן ואינו חש בחסרונו, הרמאי נכשל בהשגת מזונו וסובל באופן פעיל מן הרעב. במישור הרוחני, התעצלות בלימוד תורה או בחזרה בתשובה משקעת את האדם בתרדמה המונעת ממנו להבחין במצבו הירוד, בעוד שעיסוק שטחי ברוחניות מותיר את הנפש הפנימית רעבה למזונה האמיתי.