משלי, פרק י״ט, פסוק ט״ז

קיום מצוות ה', ואף ציות לחוקי המשפט האנושיים, משמש מורה דרך המגן על האדם מצרות, ולכן שֹׁמֵר מִצְוָה הוא גם מי ששֹׁמֵר נַפְשׁוֹ ממוות. יש המסבירים כי אפילו אדם חוטא אשר משתדל לקיים מצווה, שומר ומחיה בכך את נפשו. לעומת זאת, מי שבּוֹזֵה דְרָכָיו, כלומר מזלזל בדרכי ה' והולך אחר תאוותיו או פועל בפזיזות וללא מחשבה, מביא על עצמו אבדון. עונשו של המזלזל נכתב כיוּמָת ונקרא כיָמוּת, כדי ללמד שייתכן שימות בטרם עת או יחווה מוות רוחני בידי שמיים, אך אם יזלזל בגלוי הוא יומת בידי בית דין.