משלי, פרק י״ט, פסוק י״ח

יצא לכם פעם לכעוס כשההורים הציבו לכם גבולות או העירו לכם על משהו שעשיתם? מסתבר שיש לזה סיבה חשובה מאוד. כאשר כתוב יַסֵּר בִּנְךָ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה, הכוונה היא שהורים צריכים לכוון ולחנך את הילדים שלהם כבר מגיל צעיר. גם אם לפעמים נראה שהילד ממשיך לעשות טעויות, אסור להורים להתייאש או להרים ידיים. הם צריכים להמשיך להאמין בו, כי תמיד יש תקווה שהוא ילמד, ישתפר ויצליח. אבל, יש גם אזהרה חשובה להורים. המילים וְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ מלמדות שלמרות החובה לחנך, ההורה צריך להיזהר מאוד לא להעניש מתוך כעס גדול. המילה הֲמִיתוֹ מזכירה לנו שאסור לתת עונשים קשים מדי שעלולים לשבור את הרוח של הילד ולעשות אותו עצוב ומיואש. ממש כמו ש-ה׳ מכוון אותנו כדי שנתקן את המעשים שלנו מתוך אהבה, כך גם החינוך צריך להיות מתוך אמונה בילד, כדי לעזור לו לגדול להיות אדם טוב יותר.