משלי, פרק ב׳, פסוק ח׳

ה' מעניק לאדם חכמה כדי שיוכל לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט, כלומר לשמור על דרכי היושר והנתיבים הפרטיים המותאמים לכל דור, ובמקביל הוא שומר בעצמו על כללי הדין ודוחה את מתן השכר לעתיד לבוא. מכיוון ששכר המצוות אינו ניתן מיד, ההשגחה מבטיחה כי וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹר ומגינה באופן פעיל על ההולכים בנתיב הטוב לבל יטו מן האמת וייכשלו בחטא. שמירה אלוהית זו אינה מוגבלת למעשים בלבד, אלא מלווה את האדם גם בחקירותיו העיוניות ומונעת ממנו טעויות חשיבה ודמיונות מטעים בדרכו להבנת החכמה.