משלי, פרק ב׳, פסוק ח׳

ההשגחה האלוהית פועלת בשני מישורים מקבילים: היא מעניקה לאדם את הכלים לשמור על דרך הישר, ובמקביל מגנה עליו באופן פעיל מפני מכשולים מוסריים ושכליים.

החלק הראשון של הפסוק, לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט, עוסק בשמירה על דרכי היושר [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שה' מעניק לאדם את החכמה וההשכל כדי שיוכל לשמור על דרכים אלו, והוא משמש מגן להולכים בתמימות בדיוק לשם מטרה זו [רש"י, מצודת דוד, עמנואל הרומי]. הבדל דק קיים בין המושג דרך לבין אָרְחוֹת; בעוד שדרך היא נתיב כללי, אָרְחוֹת הם נתיבים פרטיים וספציפיים שה' מתווה לפי הצרכים המשתנים של כל דור ודור. לכן נעשה שימוש בפועל לִנְצֹר, המעיד על השגחה פרטית ויתרה מצד ה' [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי הכוונה היא שה' שומר על שורת הדין וכללי המשפט בעצמו, כמו הכלל ששכר על מצוות אינו ניתן בעולם הזה אלא רק בסוף הדרך [אלשיך].

החלק השני, וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹר (המילה נכתבת ביחיד אך נקראת ברבים כחסידיו [מנחת שי]), מתאר את ההגנה האלוהית על ההולכים בדרך הטוב. הפרשנים מסכימים כי ה' שומר על חסידיו לבל יטו מדרך האמת ולבל יכשלו [רש"י, מצודת דוד, עמנואל הרומי]. שמירה זו הכרחית במיוחד לאור העובדה ששכר המצוות נדחה לעתיד לבוא; כדי שהחסידים לא יפלו בחטא בהיעדר השכר המיידי שאמור היה להגן עליהם, ה' מתערב ומונע מהם תקלות [אלשיך].

רובד נוסף של שמירה זו אינו מוגבל רק למעשים, אלא נוגע גם לתחום השכל והמחשבה. ה' שומר על חסידיו במהלך חקירותיהם העיוניות, כדי שלא יכשלו בטעויות לוגיות, לא יתבלבלו בין עיקר לטפל בעקבות דמיונות מטעים, ויצליחו לשמור על דרכי ההוכחה השכלית המדויקת בדרכם להבנת החכמה האלוהית [רלב"ג, עמנואל הרומי].