משלי, פרק ב׳, פסוק ט״ו

נטישת דרך הישר הופכת לדרך חיים שלמה של עיוות מוסרי ושכלי, שבה האנשים הבוחרים ברוע הם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים, כלומר סוטים מן האמת ומאמצים דעות מעוותות ומידות פתלתלות בכל רובד בחייהם. עקמומיות זו מובילה להתרסקות, שכן כאשר החוטאים מרגילים את עצמם לסטות בעוד אׇרְחֹתֵיהֶם הם שבילים רחבים ובטוחים, הם עתידים להיכשל לחלוטין כאשר יצעדו בְּמַעְגְּלוֹתָם, שהם נתיבי החיים הצרים והמורכבים. מזווית אחרת, אׇרְחֹתֵיהֶם הן הדרכים הישירות אל היעד, ואילו ההליכה בְּמַעְגְּלוֹתָם היא צעידה בדרכים עוקפות וסיבוביות. לכן, בניגוד לאדם ישר העשוי לסטות זמנית לדרך עוקפת כדי לשוב לבסוף למסלולו, הדרכים הישירות של החוטאים עקומות מיסודן, וכאשר הם פונים אל הדרכים הסיבוביות הם סוטים לגמרי מן המטרה והולכים לאיבוד בתוהו מבלי לחזור לעולם.