בפנייה אישית ואוהבת של אב או מורה דרך, מוצב תנאי בסיסי להשגת חכמה: האדם ייחשב בְּנִי של ה' רק אם יקבל על עצמו את הדרכתו, או לחלופין, יזכה לתואר זה מיד עם החלטתו לשוב לדרך התורה. לשם כך נדרש מהתלמיד שאִם־תִּקַּח ברצון אל הלב את אֲמָרָי – דברי הלימוד, המוסר והתורה שבכתב – כאדם הרוכש דבר יקר ערך. במקביל, עליו לדאוג כי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, כלומר לשמור היטב בזיכרונו ולאגור כאוצר את החובות המעשיות, הגזירות המוחלטות והתורה שבעל פה, כדי להגן עליהן משכחה ולזכות בעבורן בשכר.
משלי, פרק ב׳, פסוק א׳
בְּ֭נִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.