משלי, פרק ב׳, פסוק א׳

יצא לכם פעם לקבל אוצר אמיתי, כזה שאתם רוצים לשמור עליו מכל משמר כדי שלא ילך לאיבוד? החכם באדם פונה אלינו עכשיו באופן אישי, ממש כמו אבא אוהב שמייעץ לילד שלו. הוא קורא לנו במילה בְּנִי, כדי להראות לנו שברגע שאנחנו בוחרים בדרך הטובה ורוצים ללמוד, אנחנו מיד אהובים וקרובים כמו בנים של ה'. הוא מדריך אותנו בשני שלבים פשוטים. קודם כל הוא אומר תִּקַּח אֲמָרָי. הכוונה היא לא לקחת משהו בידיים, אלא להקשיב לדברי התורה והחכמה ולקבל אותם ברצון ובשמחה אל תוך הלב, כמו שאוספים יהלום יקר. השלב השני הוא המעשים עצמם. עליהם הוא אומר וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן. המילה לצפון פירושה להחביא ולשמור היטב. הוא מבקש מאיתנו לאגור את המצוות ולשמור עליהן חזק בתוך הלב, ממש כמו שאדם שומר על אוצר סודי, כדי שלעולם לא נשכח אותן. כשאנחנו גם לומדים באהבה וגם שומרים על המצוות, אנחנו סוללים לעצמנו את הדרך הבטוחה אל החכמה.