שמתם לב פעם שכדי ללמוד משהו חדש באמת, אנחנו צריכים להשתמש גם באוזניים וגם בראש שלנו? הפסוק מסביר לנו בדיוק איך תהליך הלמידה הזה עובד. השלב הראשון הוא לְהַקְשִׁ֣יב, כלומר לכוון את עצמנו באמת כדי לשמוע, ולעשות פעולה של תַּטֶּ֥ה, שפירושה להפנות את תשומת הלב שלנו. אבל למה אנחנו מפנים את האׇזְנֶ֑ךָ? אל החָכְמָה. חכמה היא ידע, מידות טובות ולימוד תורה שאנחנו לא יכולים להמציא בעצמנו, אלא חייבים לקבל וללמוד מאנשים חכמים אחרים. בגלל שהמידע הזה מגיע מבחוץ, אנחנו צריכים קודם כל את כלי השמיעה שלנו, האוזן. גם אם לפעמים נדמה לכם שהלימוד קשה ושלא תצליחו להבין, אל תוותרו. עצם ההקשבה היא זו שמכינה אתכם להבין את הדברים בהמשך.
אחרי ששמענו, מגיע השלב השני שקורה בתוכנו. כאן מגיעה התְּבוּנָה, שהיא היכולת שלנו לחשוב בעצמנו, להסיק מסקנות ולהבחין בין אמת לשקר. את התבונה הזו אנחנו מחברים אל הלִ֝בְּךָ֗, כי בתנ"ך הלב הוא המקום שבו אנחנו חושבים, מבינים ומעבדים את המידע השכלי. הסדר הוא מאוד ברור: קודם כל מנתקים את עצמנו מהסחות הדעת ומקשיבים היטב כדי לקלוט את החכמה מאחרים, ורק אחר כך משתמשים בלב כדי לחקור ולהגיע להבנה עמוקה ואישית משלנו.