יצא לכם פעם לנסות ללמוד משהו חדש ומסובך, וגיליתם שזה פשוט לא קורה מעצמו? כדי להיות חכמים באמת, אנחנו לא יכולים סתם לשבת ולחכות שהחכמה תיכנס לנו לראש. אנחנו צריכים להתאמץ, לעזוב דברים פחות חשובים, ולהזמין את ההבנה אלינו בשמחה. זה ממש כמו לקרוא לחבר טוב שאנחנו מאוד אוהבים ורוצים שיהיה קרוב אלינו.
כשאנחנו לומדים דברים מאחרים ומבינים את הפרטים הקטנים צעד אחר צעד, זה נקרא לַבִּינָה. בגלל שזה משהו שאנחנו יכולים להשיג ולהתקרב אליו, הפעולה שמתאימה כאן היא תִקְרָא, פנייה רגילה וקרובה. אבל יש חכמה גדולה אפילו יותר, והיא נקראת לַתְּבוּנָה. זו ההבנה הרחבה של הכל, והרעיונות החדשים שאנחנו מצליחים להבין לגמרי בעצמנו. בגלל שהחכמה הזו כל כך גדולה ונראית קצת רחוקה מאיתנו, אנחנו צריכים להתאמץ יותר כדי להגיע אליה, ולכן הפעולה היא תִּתֵּן קוֹלֶךָ, כמו אדם שקורא בקול רם כדי להישמע למרחק. הסוד הוא שכאשר אנחנו מתחילים להתאמץ וקוראים לחכמה הקרובה, החכמה הגדולה כבר תשמע את הקול שלנו ותענה לנו.