ההתמכרות לפיתויים, בין אם לתאוות גופניות ובין אם לדעות של כפירה, כובלת את האדם באופן שמונע ממנו להיחלץ. כׇּל־בָּאֶיהָ, האנשים הנמשכים אל האישה הזרה או אל ביתה, לֹא יְשׁוּבוּן למוטב משום שההרגל לחטא משתלט עליהם ומשחית את שכלם עד להכחשת השגחת ה', או לחלופין משום שימצאו שם את מותם הפיזי שממנו אין חזרה. בשל השקיעה המוחלטת בתענוגות החומר, החוטאים וְלֹא־יַשִּׂיגוּ אׇרְחוֹת חַיִּים המבוססים על חכמה. עקב כך, הטומאה נדבקת בהם גם לאחר מותם, והם נידונים לאובדן רוחני ומאבדים את זכותם לחיי הנצח ולעולם הבא.
משלי, פרק ב׳, פסוק י״ט
כׇּל־בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן וְלֹֽא־יַ֝שִּׂ֗יגוּ אׇרְח֥וֹת חַיִּֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.