האישה החוטאת מנתקת את קשרי האמון העמוקים ביותר שלה, אנושיים ואלוהיים כאחד. היא הַעֹזֶבֶת בדרך של ניאוף את בעלה, שהוא אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, כלומר האדון והמנהיג שעמו גדלה, ולעיתים אף משתמשת בעזיבה זו ככלי פיתוי חלקלק כדי להוכיח לאיש הזר את אהבתה. במעשה זה היא לא פוגעת בבעלה בלבד אלא וְאֶת־בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה, שכן ברית הנישואין נכרתת מול ה', והפרתה מותירה חורבן במקום נוכחות אלוהית. גישה נוספת רואה בפסוק תיאור כפול, המכוון הן כלפי אישה הבוגדת בבעלה והן כלפי אישה נוכריה המוכנה לזנוח את אלוהיה שלה למען הגבר הישראלי.
משלי, פרק ב׳, פסוק י״ז
הַ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.