חוטאים שאיבדו כל תחושת חרטה אינם פועלים מתוך חולשה רגעית, אלא הם הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע באופן תמידי, מתוך כפירה מוחלטת בהשגחת ה'. בנוסף להנאתם השוטפת ממעשיהם, הם יָגִילוּ ויתמלאו בהתפרצות של שמחה פתאומית כאשר הם נתקלים בְּתַהְפֻּכוֹת רָע, כלומר בעיוותי האמת והשקרים שמפיצים אנשים רשעים. מצבים של סילוף מוסרי שבהם הרע נהפך לטוב, או אירועים שבהם נראה כי צדיקים סובלים ורשעים מצליחים, משמחים אותם במיוחד משום שהם מחזקים את השקפתם. מציאות זו ממחישה כיצד עצם ההתמדה בדיבור הפכפך ובסילוף האמת משחיתה את נפש האדם, ומובילה אותו בסופו של דבר למצב שבו הוא מתענג על עשיית הרע בפועל.
משלי, פרק ב׳, פסוק י״ד
הַ֭שְּׂמֵחִים לַעֲשׂ֥וֹת רָ֑ע יָ֝גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.