תהלים, פרק ק״ו, פסוק כ״ז

העונש על חטא המרגלים לא הוגבל לדור המדבר, אלא כלל השלכות ארוכות טווח שנועדו וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם דרך גלות ושעבוד. מכיוון שהעם בכה בליל תשעה באב, קבע ה' מועד זה לבכייה לדורות ולחורבן בתי המקדש, כאשר המילה וּלְהַפִּיל רומזת לחורבן הבית הראשון והמילה וּלְזָרוֹתָם לחורבן הבית השני. משמעות הגזירה היא לפזר את ישראל כמו מוץ ברוח בָּאֲרָצוֹת של אומות העולם, אך היא תצא לפועל רק אם דורות ההמשך ימרדו גם הם. מנגד, ייתכן שהכתוב אינו מכוון לגלות עתידית אלא למכות המיידיות שספגו מהעמלקי והכנעני סמוך לחטא, או למחשבתו המקורית של ה' להכות את העם בדבר, גזירה שבוטלה לבסוף בזכות תפילת משה.