תהלים, פרק ק״ו, פסוק ו׳

העם הנמצא בגלות פותח בתשובה ומתוודה על חטאיו, תוך קשירת מעשי ההווה לשרשרת ארוכה של כישלונות היסטוריים. ההכרזה כי חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ מבטאת חיקוי של מעשיהם הרעים, או אף מטען רוחני והרגל הטבוע בנשמות הדור הנוכחי מימי קדם, עובדה המשמשת גם כבקשת רחמים מה'. הווידוי מתאר התדרדרות הדרגתית: בתחילה חָטָאנוּ בשגגה ומתוך תאווה, לאחר מכן הֶעֱוִינוּ ועיוותנו את דרכנו מתוך כפירה, ולבסוף הִרְשָׁעְנוּ במזיד ומתוך מרד. בניגוד לאבות שחטאו רק מתוך טעות או תאווה, הדור הנוכחי החמיר את מצבו והוסיף על כך גם עיוות של השכל ומרד מכוון.