בני ישראל לקו בעיוורון רוחני כאשר שָׁכְחוּ לחלוטין את ה' שהושיע אותם זמן קצר קודם לכן, ומחו מליבם שרשרת ארוכה של אירועים פלאיים בניגוד לטבע האדם. ה' היה עבורם אֵל מוֹשִׁיעָם שהעניק להם ישועה מתוך חסד אף שלא היו ראויים לכך, והוא עֹשֶׂה גְדֹלוֹת, כלומר מעשים נפלאים ונוראים. שכחה זו עמדה בבסיס הכשל של חטא העגל, שבו חיפשו בני ישראל כוח מתווך בינם לבין ה'. אולם, מכיוון שה' פעל בְּמִצְרָיִם ישירות ובעצמו בתוך הטומאה ללא כל אמצעי עזר, הדרישה הפתאומית לגורם מתווך במדבר הייתה משוללת כל היגיון.
תהלים, פרק ק״ו, פסוק כ״א
שָׁ֭כְחוּ אֵ֣ל מוֹשִׁיעָ֑ם עֹשֶׂ֖ה גְדֹל֣וֹת בְּמִצְרָֽיִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.