לאחר הנס העצום של קריעת ים סוף והצלת בני ישראל, חל מהפך תודעתי בעם שהוביל לאמונה שלמה ולשירה משותפת. הפרשנים מסכימים כי המילים וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו מתייחסות לאמונה שהתעוררה בקרב בני ישראל לאחר שראו את המצרים מתים על שפת הים, בדומה לנאמר בספר שמות "ויאמינו בה'". בהמשך לכך, המילים יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ מכוונות לאמירת שירת הים הפותחת במילים "אז ישיר משה".
כדי להבין את עומק האמונה שהתחדשה כעת, יש להבין את הספק שקדם לה. בני ישראל היו עלולים לטעות ולחשוב שמכות מצרים נבעו רק מכעסו של ה' על פרעה שזלזל בו, וכי הדרישה "שלח עמי" הייתה רק עילה להענישו. אולם כאשר ראו בים שכל חיל מצרים טבע ואילו פרעה נותר בחיים, הבינו שהמטרה המרכזית של ה' הייתה ישועת ישראל ולא רק פגיעה בפרעה על כבודו, שהרי אחרת פרעה היה ראוי להיות הראשון למות. ההכרה בכך שה' פעל מתוך רצון להושיעם היא שהובילה אותם להאמין באמת ובתמים בהבטחותיו [אלשיך].
השירה שבאה בעקבות האמונה לא הייתה רק תגובה טבעית, אלא גם שכר אלוהי. בזכות אמונתם, ה' השפיע עליהם רוח הקודש, וכך זכו לשיר יחד בהתאמה מוחלטת, כאשר כל מילה יצאה מפי כולם באותו רגע בדיוק וללא כל הבדל [אלשיך].